ניר שמואלי עזב את ההייטק ועבר לייצר גבינות. לא המהלך הראשון שאדם עם משפחה וילדים עושה כשהוא חושב על הקריירה שלו. מה שעוד יותר מיוחד הוא שהמשק המשפחתי שמר על עצמו דווקא בתקופה הכי קשה לעסקים בישראל, תוך שהוא דווקא מקטין את היקף הפעילות. וגם, מה לדעתו של ניר יעלה בגורל המשקים המשפחתיים הקטנים?
משק שמואלי ממושב באר טוביה הוא אחד המותגים הבולטים באיזור המושבים של המועצה האיזורית באר טוביה והסביבה. זאת בזכות גבינות העיזים שהמשק המשפחתי מייצר בעצמו ואין בית במושב שלא טעם אותן. ניר שמואלי, הבעלים (במשותף עם אשתו יעל) של המשק וחנות המפעל, הסכים להכניס אותנו אל מאחורי הקלעים של מותג שפעם מכר בכל הארץ והיום משגשג בזכות חנות בוטיקית במושב.
ניר, 48, האח הצעיר לעוד שתי אחיות נוספות והבן הממשיך במשק מספר לנו על השורשים של המשק: "לאבא שלי הייתה רפת קטנה, ואני כנער גידלתי צאן ליד הפרות. התכנית שלי תמיד היתה להקים משק צאן".
החיים לקחו את ניר במסלול שונה ממה שתכנן. ניר מצא את עצמו באוניברסיטה משם הגיע להייטק, והוא עבד 11 שנים בחברת IBM בתפקיד של ניהול תכנון עסק ופיננסי ושיווק.
בשנת 2000 החליט שמואלי האב לסגור את המשק המשפחתי, וניר חזר לגדל כבשים ועיזים במשק הישן כשהוא מתחזק אותו בעיקר בסופי שבוע. בשנת 2009 החליט שהוא חוזר להיות חקלאי ומגשים את החלום הישן להקמת משק צאן. אשתו יעל עזבה את עבודתה כיועצת חינוכית ועובדת סוציאלית ונכנסה עם ניר להקים את המחלבה בארבע ידיים, ויחד הם הגדילו את עדר הכבשים לכ-300 כבשים, והשאירו 3 עיזים לייצור גבינות בבית.
כעבור 4 שנים הם היו צריכים לקבל החלטה. "כדי שמשק הכבשים יהיה משהו שנוכל להחזיק היינו צריכים להגדיל אותו ל-1500 ראש, וזה היה או זה או לעבור לייצור גבינות עיזים". את ההחלטה לעבור למשק לייצור גבינות עיזים הוא מסביר בצורה עסקית ומחושבת: "כשאתה מגדל כבשים לבשר אתה תלוי בגורמים כמו מחירי המזון וייבוא. אנחנו רצינו להיות תלויים בעצמנו".
ב-2014 נפתחה מחלבת הבוטיק של משק שמואלי כאשר הבנייה הייתה הדרגתית ואיטית. הם התחילו בשווקי איכרים ואירועי מכירה, ולאט לאט התרחבו והפיצו לכל הארץ. בנוסף בסופי שבוע העבירו סיורי גמלאים בחנות המפעל ובמשק.
הרעיון של המשק הוא די פשוט. "אנחנו צריכים לייצר גבינות ואיך למכור אותם, אנחנו כבר נדע" אומר ניר ומוסיף: "אנחנו פועלים לפי תחושות ומשנים תוך כדי". כאשר ראו שבסיורים יש פוטנציאל משמעותי להבאת לקוחות הם הרחיבו את היקף הסיורים גם למשפחות לו ודאגו לפרסום בערוצים שונים, בהם קידום ממומן בפייסבוק, עבודה מול משווק שהביא להם קבוצות וקידום באתרי טיולים עליהם שילמו לא מעט. מהבחינה הזאת אין נוסחת קסם. יש מוצר טוב, רק צריך לדעת להפיץ אותו.
לאחר תקופה בה עבד המשק מול חנויות ומעדניות באיזור המרכז עבר ב-2018 המשק לעבוד במתכונת של סיורים וחנות מפעל בלבד. ניר קרא את הלך הרוח בשוק והבין שהצרכן הישראלי אוהב לקנות ישר מהחלקאי, ולכך מצטרפת התפיסה של המשק בה הגדיים גדלים ללא הפרדה מהאמהות, והחליבה מתרחשת רק פעם ביום. כל אלה יוצרים מוצר בריא, איכותי, ללא תוספות מלאכותיות שנוצר בהליך שהוא יותר ידידותי לבעלי החיים. מעבר לכך הסיורים עצמם היו כלי שיווקי נהדר שהביא המון לקוחות. היום מספר ניר על קונים מהמרכז שקונים מוצרים בקילוגרמים כדי לשמור לאורך זמן.
הפסקת הייצור לחנויות ומשווקים הגיעה גם לאחר שניר הבין שהוא יכול לייצר פחות ועדיין לעבוד: כאשר ייצר לשוק הרחב הוא העסיק פועל תאילנדי במשרה מלאה ("רק להעסיק אותו עלה לי 13,000 ש"ח בחודש") בעוד הוא עצמו עבד בעיקר במערך העסקי והשיווקי של המשק. היום ניר משלב את עבודת החליבה ביחד עם העבודה המנהלתית, כשהוא מעסיק פועל תאילנדי בהיקף של כשעתיים ביום.
כאשר הכה משבר הקורונה נאלץ המשק לעצור את הסיורים, אלא שדווקא אז הגיעו יותר לקוחות שבאו לחנות. בנוסף ביטול הסיורים הביא את ניר לתובנה בקשר לעומס העבודה. "אני מסתכל שוב ורואה עבודה ב-400 אחוז משרה או 100 אחוז משרה." אומר ניר. המשבר הביא את ניר להבנה שהמשק יכול להתפרנס ממכירות בחנות בלבד, וכך הם עובדים היום. ניר הוא הנוקד -מגדל וחולב את העיזים – והגבן,יעל אחראית אחראית על שיווק וקידום המחלבה ויחד עם שלושת ילדיהם נעמה (17), הילה (15) ואסף (11) הם מכינים ביחד את הגבינות ומוכרים בחנות.
וזה סוד ההצלחה הכי גדול של המשק: "בלי יעל, בלי הזוגיות הזאת, לכל הדבר הזה לא היתה זכות קיום. יכולתי לחזור להיות חקלאי, אבל לא להקים את המשק כמו שהוא היום" אומר ניר. הקסם של המשק הוא התא המשפחתי יוצא הדופן שמסוגל לתמוך במהלך כזה של יציאה מהעולם הבטוח של ההייטק לא מתוך הכרח, אלא מתוך אהבה וההבנה שביחד, כזוג ומשפחה, אפשר לעשות הכל.
"היום אני ויעלי קמים בבוקר ואנחנו מאושרים" הוא מסכם. אין פה משהו זוהר, אלא משפחה שכל יום אצלה הוא הוא למען עצמה. אולי זה דווקא מה שהכי זוהר: ניר מבין שהוא לא צריך לגדול ולהתרחב כמו שהאינסטינקט הראשוני בעולם העסקים גורם לנו לחשוב, אלא שהעסק כמו שהוא היום זה המצב המושלם לו, ליעל והילדים.
ניר מודע לזה שהמשק שונה משאר המשקים הבאר-טוביאנים המסורתיים, כאשר הם עובדים בשיטה של משק סגור שמוכר בתוך המושב ומשלב את העבודה היצרנית ביחד עם העבודה מול הלקוחות. "המודל של משק משפחתי לא יכול להתקיים אלא כמשק בוטיק כמו מחלבה, בית בד או יקב".
היום המשק רוכב על המוניטין שרכש לעצמו. התוכן בעמוד הפייסבוק שלהם הוא תוכן אותנטי איכותי על חיי המשק, כאשר הם מוכרים מוצרים בחנות המפעל והצטרפו לטרנד סלי הפיקניק, ובנוסף מוכרים בקבוצות רכישה למושבים, קיבוצים, ולכל מי שרק רוצה. ניר הבין את השינויים בתחום והצליח להכניס גם את החקלאות לעולם המשתנה של ימינו. בעבודה הדרגתית ועקבית, המשק דבק בעקרון הפשוט של להיות טוב ולרצות למכור תוך ש"השינויים לפי תחושות" לדבריו, הם פשוט הבנה ויכולת לקרוא את המתרחש בשוק ולהבין מה ההתאמות שצריך לעשות כדי שיוכל להשאר בתחום שכל כך יקר לליבו.
